לי נתן סופר וואש בע"מ נ' אוהלי ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),

תשמ"ד – 1984, וזאת, לאחר עיון בכתבי הטענות, במוצגים ושמיעת המעורבים.

עסקינן בתביעה לנזק שנגרם למתקן שטיפת מכוניות.

מחוות הדעת מטעם התובעת עולה כי חלק ממערכת המתקן הוחלפה בחדשה עקב הנזק שקרה. השמאי מציין כי כאשר הגיע למקום ראה את רכב הנתבעת שנפל על מערכת פולס (מודד מהירות מסוע) וכי הוא עודנו מצוי בתעלת השטיפה.

מחוו"ד שמאי הנתבעות עולה כי התרחשות הנזק יכולה לקרות אם הנהג בתוך הרכב לוחץ על דוושת הבלם, שאז, מערכת הפולס נכנסת מתחת לגלגל המכונית המצויה בתהליך השטיפה ומרימה את הרכב. במקרה כזה גורם הדבר לסטיית הרכב כאשר הגלגל הסוטה מונח על רשת ברזל המכסה את התעלה שבמסלול השטיפה. להערכת שמאי הנתבעות רשת זו לא היתה מונחת במקומה מסיבה כלשהיא, ואילו היתה מונחת לא היה הנזק קורה שכן יש ביכולה לשאת את משקל הרכב אף אם הוא סוטה.

אכן, שתי חוות הדעת הינן בדיעבד ומתייחסות לנזק שקרה אך ברור כי שני השמאים אינם יכולים להעיד כיצד קרה הנזק בפועל. ואולם, בעוד שחוות דעת התובעת מתארת בעיקרה אך את הנזק שנגרם, הרי שחוות דעת הנתבעות מספקת הסבר אפשרי לאופן התכנות קרות הנזק.

עד התובעת העיד כי לא ראה כיצד קרה הנזק והוא הגיע רק לאחר כחצי דקה למקום. הוא אמר כי ייתכן ומישהו צפצף לנהגת מאחור ולכן ייתכן ובלמה וכך נגרם הנזק. בכל הכבוד אין ליתן משקל יתר לעדות זו באשר מדובר לכל היותר בסברה ולא בעדות המעוגנת בעובדות ובעד שלא ראה את המקרה בזמן התרחשותו ממש. בודאי שאין מחלוקת כי העד לא ראה, ומטבע הדברים לא יכול היה לראות, שהנתבעת אכן לחצה על דוושת הבלם. עוד הוא העיד כי עוברים אצלו רכבים רבים ואף פעם לא קרה מקרה כזה. דא עקא שלא הוכח כי המערכת חסינה מתקלות כליל.

הן מעדות מנהל התובעת והן מעדות הנתבעת עולה כי היא נוהגת לרחוץ את הרכב באותו המקום מזה שנים לא מעטות וכי היא מודעת לשלבי הרחיצה השונים ולשלבי תהליך הרחיצה. הנתבעת העידה כי לא לחצה על דוושת הבלם בשום שלב. אני נותן אימון ומשקל לעדותה זו בהתחשב בעובדה שאינה שנויה במחלוקת כי מדובר בנהגת שביצעה את התהליך באותו מקום שנים רבות, המכירה את כללי ההתנהגות בעת שהרכב נמצא במנהרת השטיפה ועל כן סביר להניח כי כך נהגה גם הפעם, כפי שאכן עולה מדבריה. אמנם, השמאי מטעם הנתבעות העלה השערה כי הנזק ייתכן אם הנהג לוחץ על דוושת הבלם, אולם השערה זו אינה עובדה ולא ניתן לבסס עליה מסקנה בעניין האחריות. עדות הנתבעת כי לא בלמה לא נסתרה והיא נאמנה עליי, כאמור לעיל.

בנסיבות אלו התובעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכיח כי אכן פעולתה של הנתבעת היא שגרמה לנזק. על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעות בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ב, 05 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: